סיפורו של אלכס
ילדות בארה"ב ובישראל
אלכס נולד בווייט פליינס, ניו יורק, ב-15 בספטמבר 1962. שלושה חודשים לאחר מכן עברנו לקרוטון-און-הדסון, צפונה יותר במחוז וסטצ'סטר. בקרוטון גרנו ברחוב שקט, עם בריכת שחייה טבעית במעלה הגבעה ודונמים של יער ונחל מאחורי הבית. אלכס היה בננו השני. אחיו שאול היה מבוגר ממנו בשלושה עשר חודשים. דניאל נולד שלוש שנים אחרי אלכס, ובנג'י, הצעיר מכולם, שמונה עשר חודשים לאחר מכן.
הבנים גדלו בחיק הטבע. הם שחו בבריכה ויצקו תבניות גבס של כפות רגליים בחול החוף, חקרו את היער עם חילופי העונות, גידלו צבי בר וצפו בהם בתרדמת החורף, טיפלו בארנבות ובגרבילים, הקישו על עצי אדר והרתיחו את המוהל כדי להפיק כמויות זעירות של סירופ.
כבר כילד קטן אלכס אהב לתקן, לבנות ולהבין איך דברים עובדים. הייתה בו אנרגיה עצומה ומצב רוח עליז ומדבק; וכשעלה בו רעיון, הוא ניסה מיד להגשים אותו. הוא החל לצייר בגיל ארבע או חמש.
כששאול ואלכס התקרבו לגיל בר מצווה, מקס ואני הבנו שאנחנו רוצים שבנינו ידעו יותר על היהדות ועל האופן שבו הם תופסים את עצמם כיהודים. החלטנו ששנת שבתון בישראל תהיה חוויה יהודית משמעותית עבור הבנים, ובקיץ 1973 עזבנו את קרוטון-און-הדסון כדי לבלות שנה בישראל.
מקס, אני וארבעת הבנים הגענו לירושלים ב-22 באוגוסט 1973, כשבועיים לפני תחילת שנת הלימודים, זמן קצר לפני יום הולדתו ה-11 של אלכס, ורק כשישה שבועות לפני מתקפת הפתע של מצרים שפתחה את מלחמת יום הכיפורים.
כשהשנה שלנו בירושלים התקרבה לסיומה, לא רצינו לעזוב. חשבנו ששנה נוספת תאפשר לבנים ללמוד עוד עברית, תאפשר לנו להמשיך בטיולים הנפלאים ובביקורים באתרים ארכיאולוגיים ברחבי הארץ, ותעמיק את החברויות החדשות הרבות שלנו. וכך, כשמקס התבקש להישאר כמנהל הכללי של המכון העולמי, החלטנו להישאר שנה נוספת.
מכיוון שההחלטה הזו התקבלה פעמיים נוספות, שהותנו בישראל התארכה לארבע שנים מלאות. בשלוש מהשנים הללו למד אלכס בבתי ספר ציבוריים בירושלים. לאחר מכן, בשנים 1976–1977, הוא ושאול עברו לגור ולעבוד בקיבוץ כיסופים וללמוד בתיכון האזורי של הקיבוצים. כשהסתיימה שנת הלימודים ביולי 1977 ארזנו את כל מה שצברנו בארבע שנותינו בירושלים וחזרנו לארצות הברית, לוושינגטון.
אלכס החל את שנתו השנייה בתיכון בת'סדה–צ'ווי צ'ייס. בשנה שלפני סיום התיכון החל אלכס ללמוד התעמלות. מתוך תחושה שהוא עשוי להפוך למתעמל טוב, אלכס נרשם למכללות שהיו בהן תוכניות התעמלות, אך עד שהגיע לאוניברסיטת קורנל בספטמבר 1980, הרצון לעסוק בהתעמלות נעלם.
יהדות, חיים בחו"ל ו'מכתבים מהתפוצות'
אלכס בילה שלוש מארבע שנות לימודיו בקורנל. הוא התקבל למסלול College Scholar, מה שאיפשר לו שלא לבחור תחום לימודים ראשי. הוא יכול היה לבנות את תוכנית הלימודים שלו סביב נושאים שעניינו אותו, ובהם לימודי רוסיה, לימודי יהדות וכלכלה. בשנת הלימודים האחרונה נדרש לכתוב עבודת גמר.
בקיץ שלאחר שנתו השנייה והשלישית בקורנל השתתף אלכס במכון ברנדייס קמפ (BCI) בקליפורניה. BCI היה, ועודנו, חוויה אינטנסיבית של לימוד וחיים יהודיים לצעירים. הזמן שבילה אלכס ב-BCI שכנע אותו שאחת ממטרותיה המרכזיות של היהדות היא תיקון עולם. התובנה הזו השתלבה היטב בנחישותו להקדיש את חייו לעשיית העולם למקום טוב יותר. ב-BCI גם החל ללמוד כיצד המסורת והמעשה היהודיים יכולים להעשיר חיים מודרניים. אלכס לא הפך לשומר מצוות בעקבות החוויה ב-BCI, אך היא הציבה אותו על נתיב של לימוד היהדות ושילובה בחייו.
בשנת לימודיו השלישית למד אלכס באנגליה, בלונדון סקול אוף אקונומיקס. באותה שנה נסע גם לרוסיה, איטליה, ספרד ויוון – ובכל מקום ניסה ללמוד כיצד חיים היהודים כיום וכיצד חיו במאות הקודמות. לכל מקום שהגיע, צייר את מה שראה וכתב את מחשבותיו בשטף של מכתבים למשפחה ולחברים.
כשחזר לשנתו האחרונה בקורנל, החוויות של השנה הקודמת הפכו לנושא עבודת הגמר שלו, 'מכתבים מהתפוצות'. בזמן כתיבת העבודה שאל אלכס את עצמו מה הוא רוצה לעשות בחייו. היכן הוא רוצה לחיות כיהודי? מה יוכל לעשות שיהיה בעל ערך? החלטתו הייתה לעבור לישראל ולהתגייס מיד לשירות הצבאי.
השירות הצבאי בצה"ל ונפילתו של אלכס
לאחר שלמד ערבית וטייל לבדו בירדן בקיץ שלאחר סיום לימודיו בקורנל, עלה אלכס לישראל ביומה האחרון של שנת 1984. שישה שבועות לאחר מכן התגייס לצה"ל. הוא התנדב לצנחנים, עבר את מבחני הקבלה הקשים, והחל את שירות החובה שלו, בן 18 החודשים, בפברואר 1985.
כמה חודשים לאחר סיום הטירונות וקורס הצניחה הוצבה יחידתו של אלכס לתפקידי שמירה בגבול הצפון. לאחר שלושה חודשים ב'קו הראשון' נשלח אלכס לקורס מ"כים, ומיד לאחריו הוצעה לו האפשרות ללכת לקורס קצינים. הוא נענה. הדבר האריך את שירותו הצבאי בשנה. לאחר סיום קורס הקצינים באוקטובר 1986 הוצב אלכס כמדריך חי"ר בחיל האוויר. מתוך תחושה שאינו עושה די בחיל האוויר, החל אלכס לחפש הזדמנות לפקד על מחלקת חי"ר. במאי 1987 קיבל את ההזדמנות בחטיבת גבעתי.
באוגוסט 1987 הועבר עם מחלקתו החדשה לגבול לבנון, בסמוך לרצועת הביטחון בדרום לבנון שבה סיירה ישראל. ב-15 בספטמבר, יום הולדתו ה-25 של אלכס, הוא ו-11 לוחמים נוספים הונחתו במסוק על רכס סלעי ותלול במורדות החרמון, כקילומטר וחצי בתוך לבנון. משימתם הייתה להציב מארב כדי ליירט מחבלים בדרכם לישראל. באופן בלתי צפוי הם נחתו בתוך קבוצה של כ-30 מחבלים שהסתתרו בין הסלעים. מפקדו של אלכס, רונן וייסמן, היה הראשון שנפגע מאש המחבלים. כשנחת אלכס, שהיה הקצין השני במשימה, נאמר לו שרונן אינו עונה בקשר. אלכס לקח חובש ויצא לעזור לרונן. כשהגיע אלכס לרונן, גם הוא נורה ונהרג באותו מקום. כעבור זמן מה, מבלי לדעת מה עלה בגורל שני המפקדים, נשלח לוחם נוסף מהמחלקה, אורן קמיל, לעזור להם. גם הוא נורה ונהרג באותו מקום. במיעוט מספרי וללא קציניהם, המשיכו שאר לוחמי הכוח הישראלי הקטן להשיב אש עד שהגיעו תגבורות, וחוליית המחבלים נסוגה מבלי שהצליחה להשלים את משימתה – לתקוף יישובים בישראל.
אלכס נטמן ב-18 בספטמבר 1987 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.
שלושים יום לאחר מכן נערך ערב זיכרון לאלכס בשגרירות ישראל בוושינגטון. בני משפחה וחברים קראו ממכתביו ומיומניו של אלכס, וכמה מהם סיפרו על זיכרונותיהם ממנו. שאול קרא מכתב שכתב לאחיו המת, ובו ביטא את אחד המסרים המתמשכים של אלכס לכולנו. במכתב כתב שאול:
"המסר שלך אליי הוא מילה אחת: 'עשה'. עשה לפי אמונתך ואנשים ילכו אחריך. אל תסתפק בידיעה מה נכון – עשה את מה שנכון. רק אז ילכו אחריך אחרים. רק אז יהיה בידך הכוח להשפיע על העולם."
לאחר מותו של אלכס אספנו את כתביו – שלושת יומני הצבא שלו, מאות המכתבים שכתב לנו ולחברים, ועבודת הגמר שלו מקורנל, 'מכתבים מהתפוצות'. אנו מקווים שמילותיו ואמנותו של אלכס יעניקו השראה לצעירים המתמודדים עם כמה מאותן שאלות שאלכס שאל את עצמו בניסיונו לתרגם אידיאליזם למעשה.